תחקיר מיוחד: עדויות קשות מתוך כתלי בית המעצר המפורסם בירושלים חושפות מציאות שערורייתית. אסירים יהודים הממתינים למשפטם מתארים תנאים לא אנושיים, אלימות קשה מצד הסגל, ומחסור בצרכים בסיסיים ביותר, תוך תחושת אפליה קשה ביחס לאסירים ביטחוניים.

"ישנים על בטון, צמאים למים"

בית המעצר "מגרש הרוסים" בירושלים, הידוע לשמצה עוד מהתקופה הבריטית, עומד שוב במוקד של ביקורת חריפה. אסירים השוהים במקום מתארים מציאות יומיומית שאינה עולה בקנה אחד עם כבוד האדם. על פי עדויות שהגיעו לידינו, האסירים נאלצים לישון על רצפות בטון קרות, ללא תנאים מינימליים למחיה.

המחסור בציוד בסיסי הוא רק קצה הקרחון. העדויות מצביעות על מחסור חמור במזון, כאשר אסירים טוענים כי הם אינם מקבלים אוכל כסדרם, ונאלצים להתקיים בתנאי רעב.

"אנחנו לא מחבלים, תנו לנו כבוד"

התחושה הקשה ביותר בקרב האסירים היהודים הממתינים למשפטם היא תחושת האפליה וההתעמרות המכוונת. אסיר השוהה במקום שיתף בתסכול עצום:

"שחררו את המחבלים ומתעללים בנו. אנחנו סופגים אלימות קשה מצד הסגל, לא מקבלים אוכל, ישנים על בטון. אנחנו אסירים יהודים שממתינים למשפט, לא מחבלים, לא מרגלים, ועוד לא נמצאנו כאשמים. מבקשים לרצות את תהליך העונש שלנו בכבוד."

הציטוט הזה מציף את הטענה הקשה ביותר: האסירים מרגישים שהם סופגים יחס משפיל יותר מזה המיוחס לאסירים ביטחוניים, וכי זכויותיהם הבסיסיות כבני אדם, ועוד לפני שהורשעו, נרמסות.

אלימות מצד הסגל

מעבר לתנאים הפיזיים הקשים, הדיווחים מצביעות על אלימות פיזית ומילולית מצד הסגל המפקח על האסירים. התלונות על "התעללות קשה" אינן יורדות מסדר היום, והאסירים טוענים כי כל פנייה שלהם לצרכים בסיסיים נתקלת בחומה של אטימות ואלימות.

הקריאה של האסירים ברורה: הם אינם מבקשים תנאי מלון, אלא תנאים אנושיים בסיסיים המגיעים לכל אדם, גם מי שנמצא מאחורי סורג ובריח, בפרט כשהוא חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו.